לדלג לתוכן

אפקט הזרקור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדמיה להרגשה של אדם החווה את אפקט הזרקור

אפקט הזרקוראנגלית: Spotlight effect) הוא הנטייה של האדם להאמין שאנשים אחרים שמים לב להופעתו והתנהגותו, יותר מכפי שקורה בפועל. האדם נוטה לראות עצמו במרכז הבמה, ולכן גם מפריז בהערכת תשומת הלב של אנשים אחריו אליו.[1] בפועל, האדם שוכח שהוא מרכז העולם של עצמו ואינו המרכז של כל אדם אחר. המונח נטבע לראשונה על ידי הפסיכולוג תומאס גילוביץ' (אנ').[1]

מודעות עצמית תכונתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מודעות עצמית תכונתית

אנו מכירים את המחשבות, הרגשות וההתנהגויות שלנו. כאשר קורה משהו שחורג מהרגיל ומהנורמה (כמו ללבוש בגד שונה או להסתובב עם שיער פרוע מהרגיל), יש סיכוי גבוה יותר שנשים לב לזה. לא רק שזה נראה לנו ברור לחלוטין, אנחנו גם מגדילים את זה ומניחים שזה יהיה ברור באותה מידה לאחרים.[2]

הערכה אגוצנטרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסבר אפשרי לאפקט הזרקור טמון בהערכה אגוצנטרית של האדם – הכוללת עיסוק רב במעשים ובמראה שלו. אנו כבני אדם עוקבים אחר מחשבותינו, רגשותינו וכוונותינו. בעקבות כך, אנו עלולים להעדיף את נקודת המבט האישית שלנו על פני זו של אחרים, למרות שברוב המקרים תשומת הלב שאחרים מקדישים לנו אינה כה גבוהה כפי שאנו תופסים. מאחר שאנו עסוקים בעצמנו אנו נוטים לתפוס את המציאות בצורה השמה אותנו במרכז העניינים - התפיסה האגוצנטרית מקשה על הפרט להבין את תפיסתו של הזולת, וכן מקשה על ההיפרדות מזאת שלו. לכן, הנטייה של הפרט להשליך את מחשבותיו, אמונותיו ורגשותיו על אחרים גורמת לו להניח באופן מוטעה שאחרים מייחסים לפעולותיו משמעות רבה ותופסים אותו באותה המידה שבה הוא תופס את עצמו.[1]

הקשר בין אפקט הזרקור לתופעות אחרות בפסיכולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפקט הזרקור קשור לתופעות, יוריסטיקות, הטיות ואפקטים נוספים בפסיכולוגיה. דוגמה ראשונה היא הטיית העיגון - בה אנשים מסתמכים על מידע ראשוני בעת קבלת החלטות. בכך, העוגן (הידע המקדים והבסיסי) שיש לאדם על נושא מסוים משפיע על אופן קבלת ההחלטות של הפרט ועל האופן שבו ישפוט מידע חדש[3]. בהתאם לכך, באפקט הזרקור, אנשים נוטים "לעגן" את תשומת ליבם על מחשבותיהם יתר על המידה, ובכך להגזים בהערכת התשומת לב שאחרים מקדישים להם. אפקט נוסף המתקשר הוא אפקט הקונצנזוס השגוי. בהטיה זו, פרטים מאמינים כי המחשבות והאמונות שלהם נפוצות יותר מכפי שהן באמת וכי הרבה אנשים חושבים בדומה להם. הקשר לאפקט הזרקור בולט באמונה של הפרט כי כל סטייה קטנה מן הנורמה (של הפרט) תביא לתשומת לב יוצאת מן הכלל.[4] אשליית השקיפות היא הנטייה של האדם להגזים ביכולתו של האחר לקרוא את מצבו הפנימי. הטיה זו גורמת לאמונה כי התחושות של הפרט "שקופות" וגלויות לאחרים. הטיה זו כמעט חופפת עם אפקט הזרקור. בעת שאדם חש שקוף וגלוי, יחשוב שגם כל התנהגות או הופעה תיבחן יתר על המידה.[5]. אפקט חשוב ומרכזי המתקשר לאפקט הזרקור הוא אפקט ההתייחסות העצמית. אפקט זה מתאר נטייה קוגניטיבית שבה העיבוד של מידע מתבצע בצורה טובה יותר כאשר הוא קשור לפרט עצמו. נטייה זו מתבטאת בכך שאנשים יזכרו טוב יותר מידע הקשור אליהם מאשר מידע שאינו קשור אליהם. אפקט הזרקור, המתאר נטייה להרגיש כמרכז תשומת הלב של הסביבה, יכול להיות מוסבר על ידי אפקט ההתייחסות העצמית, שהרי העיבוד הקוגניטיבי לגבי העצמי מתרחש בצורה עמוקה וטובה יותר.[6]

המחקר של גילוביץ'

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר המקורי של תומאס גילוביץ' ואח' (2000) נערך על מנת לחקור את הנטייה של אנשים להאמין שאחרים שמים לב להתנהגותם ולהופעתם הרבה יותר מכפי שקורה בפועל ולחקור את המנגנונים הפסיכולוגיים העומדים מאחורי התופעה. במחקר המקורי השתתפו סטודנטים מהאוניברסיטה של גילוביץ'. אחד הניסויים המפורסמים ביותר הורה למשתתפים ללבוש חולצה עם הדפס מביך, כמו תמונה של זמר פופולרי עם כיתוב מגוחך. המשתתפים נכנסו לחדר שבו היו סטודנטים אחרים, ולאחר מכן נתבקשו להעריך כמה מהסטודנטים בחדר שמו לב לחולצה המביכה שלהם.

הממצאים הראו שהמשתתפים הפריזו באופן משמעותי בהערכת תשומת הלב של אחרים אליהם. בעוד שהמשתתפים העריכו שמחצית מהנוכחים שמו לב לחולצה המביכה, בפועל רק כ-23% מהסטודנטים האחרים שמו לב לכך. תוצאות אלו הדגימו בצורה ברורה את אפקט הזרקור והוכיחו כי אנשים נוטים להעריך בצורה לא מדויקת את תשומת הלב שמוקדשת להם. מחקר זה הוא אחד ממחקרים רבים שמראים כי אין הלימה בין מה שאנשים חשים לבין מה שקורה בפועל.

מסקנות והשלכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאי המחקר של גילוביץ' ואחרים מצביעים על כך שאנשים נוטים לראות את עצמם במרכז הבמה החברתית, מה שגורם להם להאמין שתשומת הלב של אחרים מופנית אליהם יותר מכפי שהיא באמת. תופעה זו יכולה להוביל לתחושות של חרדה חברתית ומבוכה מוגזמת. המחקר פתח דלת למחקרים נוספים בתחום הפסיכולוגיה החברתית שחוקרים את האינטראקציות בין תפיסה עצמית לתפיסה חברתית.[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]